בזמן שתנועות פונדמנטליסטיות אסלאמיות צועדות בקנדה, הן קוראות: "מוות הוא דרכנו, מוות הוא דרכו של אללה". זה שאיפתם, כך הם קוראים. אלו שחוגגים מוות לא מכבדים את החיים. זוהי קנדה עכשיו. אם תסבלו זאת, ילדיכם יהיו הבאים בתור.
"מוות הוא דרכו של אללה; ג'יהאד הוא הדרך". אלה קריאותיהם וזוהי קנדה עכשיו.
זו לא מחאה רגילה, נכון? כך נראית אינתיפאדה. זה לא חאלב וגם לא עזה. זה במונטריאול. לאלימות אין תירוץ.
המהומות האלה התרחשו במקום רחוק ושליו. שבירת חלונות והפרת סדר. מונטריאול אינה חלק מכל סכסוך אסלאמי. אז למה אלימות כזו? אתם שואלים. התשובה פשוטה. פונדמנטליסטים אסלאמיים מכבדים רק את החוק האסלאמי. לכן הקיצוניים האלה פועלים באלימות. אם תסבלו זאת, ילדיכם יהיו הבאים בתור.
If you tolerate this kind of radicalism than your children will be next.
זה לא עזה, לא חאלב ולא ביירות. זו יוון. וכן - אלה מפגינים אסלאמיים שמדגימים את זכותם למחות על ידי השלכת בקבוקי תבערה. "למה?" אתם שואלים. פשוט כי הם יכולים. אם תסבלו סוג כזה של רדיקליות, ילדיכם יהיו הבאים בתור.
זה לא סרט. אלו התנועות הפונדמנטליסטיות האסלאמיות שדופקות בדלת הכניסה שלכם.
הוא ראה את התוצאות מקרוב. נלחם בשריפות. הציל חיים. הופיע. המסרים החזקים ביותר מגיעים מאלה שראו זאת במו עיניהם.
המגיב הראשון האמיץ הזה לא רק צפה - הוא ענה לקריאה. כשאַחֶיךָ זקוקים לך, אתה מופיע. כך נראית סולידריות אמיתית.
לאחר מתקפות חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, ולאחר שישראל הצליחה להחליש את אחיזת חמאס בעזה, רבים כבר לא מפחדים לדבר, מרגישים שאין להם מה להפסיד. חמאס ניפץ את חייהם – ואת עתיד ילדיהם.
אוהד חמו, כתב ערוץ 12 לענייני פלסטינים, משתף בתובנות נדירות על החיים בעזה תחת שלטון חמאס. בשיחותיו עם עזתים, הוא שמע סיפורים קורעי לב על חיים שנהרסו ומשפחות שנשארו רעבות תחת שלטון חמאס.